בלב תוכנית "אמא בפסק זמן " היתה החשיבה כיצר ליצור קשר עם מקבלות השירות . אסנת כץ וחב רותיה השקיעו מחשבה , זמן ומאמץ בהכנת תוכנית התערבות שונה עם אמהות של ילדי המוערוניות . הן הבינו כי המשימה העיקרית תהיה לגשר על פני התהום שנפערה בין מחלקת הרווחה והמועדוניות לבין האמהות . פבריקנט ופישר ( Fabricant & Fisher , 2002 ) מסבירים כי בקהילות עניות רבות אנשים חווים את השירותים המקומיים כאדישים ושיפוטיים ובוחרים להתנתק מהם . משום כך , הצעד הראשון בשיפור היחסים עם תושבי הקהילה צריך להיות ההתמודדות עם אי האמון והניכור שהצטברו עם השנים . לטענתם , אנשים רוצים להשתתף , אבל הם חושדים בכוונות של המשתפים , כי הם התרגלו להיות לקוחות של הרווחה ולא שותפים שלה . אי אפשר לדלג על המשוכה הזאת ולהתחיל מיד לפעול אחרת . פבריקנט ופישר ( שם ) מונים כמה צעדים בוני אמון שעל העוברים הקהילתיים לנקוט כרי שאנשים יאמינו להזמנה לבוא ולשתף פעולה , כולם הופעלו גם באירוע שתואר כאן : ראשית , השירות צריך להפר את האיזון , לעשות משהו שיגרום ללקוחות לשקול מחדש את הנחות היסוד שלהם ואת דעותיהם על השירות . בדוגמה שלנו זאת היתה ההזמנה...
To the book