דימויים ארכיטיפיים כצפנים פואטיים קריאה בשירי הגברות העולה וטור מלכא לאורי צבי גרינברג

תמר וולף מונזון בפרק הזמן בו נכתבו שירי טור מלכא ושירי הגברות העולה ( דצמבר — 1924 יוני ( 1926 נלוו למפעל הציוני קשיים כלכליים , אבטלה חריפה , רעב ללחם ומחלות , ובשל התנאים הקשים עזבו רבים מהחלוצים את הארץ . במובנים מסוימים החל תהליך , שהגיע לשיאו בשנים תרפ"ו-תרפ"ז , של התערערות האמונה בסיכויי הגשמתה של הציונות בכלל ובאפשרות מימושם של אידאלים ואוטופיות , אשר בתחילתה של העלייה השלישית עוררו את החלוצים הצעירים להאמין כי ניתן לשנות את פניה התרבותיים והחברתיים של ארץ ישראל . בחטיבת שירי "טור מלכא" ( דצמבר — 1924 יוני ( 1925 כמעט שאין ביטוי לאווירת הנכאים ששררה בארץ בשל מצבם הירוד של החלוצים מבחינה פיזית ונפשית , או להתערערות האמונה במימושה של הציונות . אדרבה : לסבל , לרעב , לקדחת ולשאר מצוקות הקיום מסתמן בשירים אלה תפקיד מרכזי בעיצובה של תמונת העולם הפנימית של ההוויה החלוצית , וביצירתן של חוויות רוחניות מיסטיות , שבסופן מתגבשת קליטה חדשה של המציאות . יסודות שליליים אלה מוצגים כחומרי התססה לתהליכים נפשיים אישיים של אצ"ג כמו גם לתהליכים קולקטיביים אופייניים לחברה החלוצית בארץ ישראל . לעומתם ...  To the book