|
|
עפרה מאיר הצגת נושא המאמר כשאלה אינה בבחינת אמצעי רטורי , אלא ניסוח מתבקש מהשאלה שמעורר מהלכה של הסוגיה שבראש פרק ג בירושלמי עבודה זרה : מה עניינו של הדיון ההלכתי באיסור הצלמים לרצף המסורות האגדיות על אירועים ביום מותם של חכמים ? לא זו בלבד שהמהלך מעורר את השאלה , אלא שמאחר שהניסיון המוצע להשיב עליה הוא תלוי פרשנות , הוא אינו חד משמעי . עם זאת , הניסיון נראה ראוי משום זיקתו לשתי שאלות שמציגים בעלי הגישה הספרותית בחקר ספרות חז"ל : הניתן לזקוף לזכותם של עורכי הירושלמי מעשה עריכה ספרותי שמטרתו להציע רצף שהוא בגדר השלם שהוא יותר מסך חלקיו ? האם מתקיים דיאלוג — גלוי או סמוי — בין החלק ההלכתי בסוגיה התלמודית ובין החלק האגדי ? הדיון להלן ממוקד בסוגיה אחת , אך הוא עשוי לתרום גם תשובה לשתי השאלות הכלליות . מסכת עבודה זרה אינה עוסקת בדיני ישראל העובד עבודה זרה ולא באיסור מנהגי הגויים , אלא באיסור הנאה ( איסור להפיק תועלת חומרית ) מעבודה זרה . על איסור ההנאה מן הצלמים באה במשנה מחלוקת תנאים : כל הצלמים אסורים מפני שהן נעבדין פעם אחת בשנה , דברי ר' מאיר , וחכמים אומרים : אינו אסור אלא כל שיש בידו ...
To the book |
|
|