היפר־טרופיה: גידולים לשוניים ביצירתו של יואל הופמן

טל פרנקל אלרואי מיד לאחר פרסום ספרו הראשון , ספר יוסף , שהיה אוסף של סיפורים קצרים , זנח יואל הופמן את המבנה — הפחות או יותר סטנדרטי — של סיפור בעל התחלה אמצע וסוף , וביסס לעצמו ז'אנר כתיבה חדש , שהוא ספק פרוזה ספק שירה , ואשר העמיד את הקוראים — ולא פחות מהם גם את רושמי הביקורת — נבוכים מול התופעה . על אף 1 שספריו מתפרסמים דרך קבע באכסנייתה של "ספרות , "יפה נטו המבקרים מלכתחילה לטעון שאין טעם להגדיר את יצירותיו במונחים ז'אנריים ( גורן , 1 1989 לויתן , ( 1989 משום שהוא מטשטש את הקווים המובחנים המפרידים בין סוגות ספרותיות , ויוצר " מהות אוטונומית המתנודדת בין שירה לפרוזה" ( שיינפלד , ; 1991 בושס . ( 1991 מבקרים אחרים חיפשו הגדרות המשלבות בין הז'אנרים ו אלו שראו בו סופר כינו את יצירותיו בתארים "פרוזה שירית" ( אופנהיימר , , ( 1988 "פרוזה שרה" ( הירש , , ( 199 1 " פרוזה כשירה" ( בן , , ( 1995 "פרוזה על גבול השירה" ( שץ , ( 1995 או "פרוזה נושקת לשירה" ( שי , . ( 1996 לעומתם , מי שהתייחסו אל הופמן כאל משורר , זיהו את סגנונו עם " שירה אימפרסיוניסטית" ( גור , , ( 1995 וראו בלשונו "לשון שאינה מו...  To the book