על מעשים שנרמזו בתלמוד ונתפרשו ברש:י ובמקורות אחרים

ירמיהו מלחי מאמר זה מבקש לזרוע אור על אחת התופעות הספרותיות המעניינות בסוגיות התלמוד הבבלי . יש שבסוגיות העוסקות בדברי הלכה או במאמרים בענייני אגדה באים עורכי התלמוד לגבות אותה הלכה או אותה מימרת אגדה במעשה שהיה ידוע לעורכי הסוגיה . פעמים המעשה נזכר רק בדרך רמז בפתיחה : "וכמעשה שהיה" או בפתיחה : "וכמעשה ד ... וכדומה , פעמים הובא בסתם , בלא שנתפרש במקומו . ניתן להניח כי המעשה הנרמז היה ידוע יפה גם לעורכי הסוגיות וגם לשומעים , ודי היה ברמז מסוג זה כדי שידעו מה היו פרטי המעשה . כדי לעמוד על תופעה זו על בוריה עלינו לנסות ולהבין את דרכי הלימוד וההוראה בתקופתם של חכמי התלמוד ואף מאות שנים לאחר מכן . שיטות אלו היו שונות במהותן מדרכי הלימוד ומשיטות ההוראה המקובלות בימינו . חיבור המשנה ( בלי להיכנס לוויכוח בין הקדמונים וכן בין החוקרים החדשים אם נכתבה המשנה או רק נערכה וסודרה ) ועריכת התלמוד לא הקנו לאלה מעמד של ספרי לימוד שהחכמים ותלמידיהם לומדים מתוכם . במשך מאות שנים היה לימודם של חכמי התלמוד , הסבוראים והגאונים , ואף של הראשונים בראשית ימי הביניים , לימוד בעל פה . די אם נזכיר כאן את עדותו של...  To the book