|
|
מהחומר מתברר שיחס שונה לשבועה בבבל ובארץ ישראל . ההבדל ביחס מתבטא במספר הלכות , מהן בפרשנות על הלכות קדומות , ומהן בשאלות חדשות שבהן לא דנו המקורות התנאיים . א . כענין שיעור הכפירה שמואל מכריע כנגד הברייתא , וכנראה תוך הסתמכות על פשוטה של המשנה ששיעור הכפירה — פרוטה . לדעת רב , וכן תני רבי חייא , שיעור הכפירה הוא שתי כסף . בירושלמי מצוייה רק דעה אחת בנידון , בפי רבי זירא , והיא כדעת רב . ב . בענין שיעור הטענה בכלים שמואל מחמיר גם בשיעור של כלים . לדעתו , השיעור הקדום של המשנה " שתי , "כסף אינו חל על כלים , שלגביהם השיעור הוא "מה . "שהן בירושלמי אין דעה החולקת במפורש על כך . אך רבי חינגא מגביל במקצת את השיעור , 26 לבירור הסוגיא עיין להלן פרק ששי . 27 לבירור הסוגיא עיין להלן , פרק שביעי . 28 לבירור הסוגיא עיין להלן , פרק שלישי . " והן שיהו יפות שתי . "פרוטות הסתמא דגמרא בירושלמי , מעמידה את דינו של שמואל כבית שמאי . נ . כיין טענו דויטין ושעורין והודה לו באחד מהמ שמואל מחייב , וכך גם מפורש בתוספתא ובמכילתא דרשב"י . בא"י חולקים ר' יוחנן וריש לקיש בדבר היקף המחלוקת שבין ר"ג וחכמים בדין טענו...
To the book |
|
|