|
|
כפי שכבר שיערנו בפרקים הקודמים קיים פער גדול בין אמירת הדרשות בציבור בבית הכנסת ובין כתיבת הדרשות לאחר זמן . אין עדות ברורה לכך כי הכתיבה תאמה בכל לאמירה שקדמה לה או שבאה בעקבותיה , ולהפך ראינו כמה עדויות המציינות את הפער בין האמירה לכתיבה . בשימוש בתמצית הדרשה כדי לזכור בעתיד , בזמן הכתיבה , על מה נסבה הדרשה , מה הוא הרעיון שרצה הדרשן להעביר לקהל שומעיו ומהם המקורות הבסיסיים עליהם הסתמך . בזמן הכתיבה שלאחר מכן יכול הדרשן להרחיב את דבריו הן על הרעיון והן על שימוש במקורות ולהביא בנוסף מקורות נוספים או פרשנויות ממקורות שונים למקור בו השתמש בדרשה . בדברים שלהלן אני רוצה לעמוד על תופעה נוספת הקשורה לספרות הדרשות והיא כתיבת דרשות שלא נאמרו בציבור כלל . מספר מחברי ספרי דרשות מספרים בהקדמה לספר הדרשות שכתבו על ניסיונם המר מן הדרשה בציבור ועל החלטתם להפסיק לדרוש בציבור . הסיבות שונות והעיקרית שבהן היא הצורך למשוך את תשומת לבו של הציבור והמאמץ שיש לעשות כדי שהדרשה תמשוך תשומת לב ותעניין את כל השומעים . לאחר נסיון קצר בדרשה בציבור החליטו חלק מהם שלא להופיע בציבור . במקום זאת הם יכתבו את דרשותיהם...
To the book |
|
|