דרשן שבא להוכיח את ציבור השומעים נתקל קרוב לוודאי ביחס עוין כלפיו עד כדי שנאה , חירופים וגידופים , ובוודאי היו מקרים בהם פנו אליו במילים קשות . מתוך דברי העידוד של ר' יוסף ן' שם טוב לדרשן אנו יכולים לשער כמה מתגובות השומעים לדרשנים . הדברים מתקבלים על הדעת באותם מקרים שהדורש לא היה מבני הקהילה או ממנהיגיה הרוחניים . קרוב לוודאי שאם ברב ומרביץ תורה של הקהילה עסקינן , הקהל קיבל את תוכחתו ללא טענה . בוודאי לא חירפו וגידפו אותו בפניו ושלא בפניו , אולי להוציא מספר פורקי עול אלימים אם היו כאלה בקהילה . הבעיה קיימת יותר כאשר מדובר בדרשנים נודדים או מזדמנים אחרים מבני הקהילה . על אף היחס העוין של השומעים לדורש אין הדורש רשאי להפסיק לדרוש ולהוכיח את העם . עוינות זו נחשבת בעיני ר' יוסף כמצב נורמלי לחלוטין בגלל אופי הדברים היוצאים מפי הדורש ועניינם של השומעים : וראוי לדורש שלא יחשוך פיו מלדרוש אל העם בעבור קלון או חרפה יגיע לו מפעולתו זאת כי המון העם החוטאים במדרגת הנערים הבלתי מרגישים במדרגת הטוב והרע . והמיסר אותם ישנאוהו שנאה גדולה ויחרפוהו ויגדפוהו והדורש במדרגת האב הרחמן הבלתי חושך שבטו מאהב...
To the book