יחסו של הרב הרצוג למודרנה

מבוא אצל אישי ההלכה הניצבים בפני אתגר הפגישה בין התורה למודרנה ניתן להבחין בשתי מגמות יסוד . האחת עומדת כצור חלמיש כנגד כל כניעה לתהפוכות הזמנים : התורה , אומרים נושאיה , היא תורת חיים נצחית ואמורה להיות מיושמת כפי שהיא בכל זמן ומקום . כך מפרשים הם את העיקר התשיעי בין עיקרי האמונה של הרמב"ם – "זאת התורה לא תהא מוחלפת . " ... בעלי המגמה הראשונה חוששים מן המודרנה , ורואים בה – כולה או מקצתה – תופעה שלילית , שיש להישמר ממנה . לעומת זאת , המגמה השנייה מסבירה פנים לשינויי העתים ומוכנה למצות את ההלכה בהתאם לשינויים אלו – אם בחקיקה , ע"י פרשנות מרחיבה ובעיקר תקנות , ואם בפסיקה , הסתמכות על דעת מיעוט וכיוצ"ב . מבקשת היא כי ההלכה הכתובה לא תבוא לידי עימות חריף עם בקשת השינוי . יש הנוקטים בדרך זו כרע במיעוטו – מחשש כי התעקשות תביא לנזק גדול יותר . אחרים מגלים סימפטיה לזמנים החדשים , רואים את מעלתם ומבקשים לסלול דרכים שמלכתחילה ליישום התורה במציאות המודרנית . שאלה זו , אף שהיא שאלה ערכית , נבחנת לא פעם דווקא במישור ההלכתי . כמעט ולא ניתן להפריד בין הלכה ואגדה , לא בתוכן ולא באנשים העוסקים בכך : א...  To the book