|
|
יש שמקור ההתנגדות לשינוי הוא אמוציונלי מעיקרו . רגשות שליליים כמו רוגז , בוז , כעס , שנאה , עוינות או עצב מתעוררים בעקבות יוזמת השינוי . חצי העוינות והכעס מכוונים כלפי תכניו של השינוי או כלפי סוכניו — המנהלים , היועצים או בעלי התפקידים האחרים הפועלים להחלתו . תגובות אמוציונליות יכולות להתבטא גם בהגברת המשיכה אל התנאים בהווה ובהרגשה של קשר ושל מחויבות חזקים אליהם . התנגדות שכזו אינה באה לידי ביטוי רק בתגובות גלויות שיש להן קשר ישיר לשינוי . יחד עם התגובות הגלויות לשינוי , ולעתים גם בלעדיהן , מתלווים לתהליך השינוי סימפטומים פסיכולוגיים ופיסיולוגיים בדרגות שונות של חריפות . הסימפטומים הפסיכולוגיים , שלעתים קשה לאדם החווה אותם להבין את פשרם , מתבטאים במתח , בלחץ , באי שקט , בחרדה , בקשיים בריכוז , בפסימיות , באדישות , בחוסר עניין בעבורה ובדפרסיה . ביטויי תוקפנות ועוינות כלפי מי שאינם קשורים לשינוי , כמו חברים ובני משפחה , עשויים אף הם לצוץ בתקופת התרחשותו של השינוי . יחד עם התופעות הפסיכולוגיות הללו עלולים להופיע גם סימפטומים פיסיולוגיים פסיכוסומטיים כמו עייפות , לחץ דם גבוה , קשיי שינה , ...
To the book |
|
|