תגובותיו של האדם לשינוי נעות על רצף שבקצהו האחד התלהבות והתגייסות למימוש השינוי , במרכזו אדישות או חוסר עניין , ובקוטבו האחר התנגדות , מחאה ופעילות אקטיבית נגד השינוי ולמען השבת המצב לקדמותו . התנגדות לשינוי היא רגש , עמדה או פעולה ( או שילוב שלהם ) המבטאים אי הסכמה , אי שביעות רצון או חוסר נכונות לקבל את השינוי . בשלושה מוקדי שינוי פנימיים הבחנו בפרק הראשון ' שינוי קוגניטיווי , שינוי אמוציונלי ושינוי התנהגותי . גם 'התנגדות' עשויה לבוא לידי ביטוי בשלושה מוקדים אלו . היא יכולה להיות קוגניטיווית ; היא יכולה להיות אמוציונלית ; והיא יכולה להתבטא בנקיטת פעולות המכוונות לעכב את השינוי או לבטלו כליל . ההתנגדות עשויה להיות מודעת והכרתית ; והיא יכולה להיות תת הכרתית ונסתרת . במקרה שכזה יצהיר האדם כי הוא תומך בשינוי ורוצה בהגשמתו — הצהרות אמיתיות וכנות ולאו דווקא אמצעים מניפולטיוויים טקטיים בתהליך החתירה נגד השינוי — אך מעשיו והתבטאויותיו האחרות יציגו את עמדתו האמיתית והעמוקה יותר המשקפת התנגדות . ההתנגדות יכולה להיות מובעת בידי פרטים יחידים שכל אחד מהם יבטא אותה בדרך אישית משלו ; והיא יכולה להי...
To the book