בשום פרק זמן מאז מלחמת העולם השנייה לא נפוצו הכללות אנטייהודיות בקרב חוגים חברתיים כה רבים בצרפת , מתוך שהן נתקלות בכה מעט התנגדות אינטלקטואלית ופוליטית , כמו בסתיו שנת . 2000 בכל אותה התקופה , מעולם לא התרבו אירועים אנטי-יהודיים ופגעו בבני-אדם ובסמלים ממסדיים ( שריפת בתי כנסת ובתי ספר יהודיים , תקיפות מילוליות וגופניות של בני-אדם שנפגעו כיהודים ) בלי לעורר גינויים פומביים חריפים מצד האליטות הפוליטיות והתקשורתיות , ובלי לגרום הפגנות מחאה אנטיגזעניות . הדברים הגיעו עד כדי כך ששוב אפשר להשתמש במונח המיושן ' : 'בנאליזציה אכן , הכול מתרחש כאילו גישות וגילויים של יהודו-פוביות היהודים היו לשגרה , השתלבותם המושלמת בתפאורה האידיאולוגית הפכה אותם לכאורה לבלתי מוחשיים . צרפת של ' לופט סטורי' ושל ' הבורסה לכל' ביקשה לחלום שקט . אופטימיזם מזויף מלך על הנשמות הרדומות . ואילו האליטות המנומסות , ההולכות בתלם – הן המשיכו בשלהן ; נינוחות בצדקנותן האורתודוכסית , מקובעות בקטגוריות מוגדרות היטב של קורבנות מוגדרים היטב . דבר אחד ודאי : היהודים כבר אינם חלק מרשימת הקורבנות הקבועים . והנה אנו מגלים , למרות ה...
To the book