|
|
בפרק הראשון של בראשית , פסוקים כו–כז , קוראים אנו פעם אחת על כוונת הבורא בלשון : " נעשה אדם בצלמנו כדמותנו ;" ופעם שנייה קוראים אנו שהוא ברא את האדם בצלמו : " בצלם אלהים ברא אתו . " המפרשים , דוגמת רש " י , עמדו על הקושי שבשימוש הלשון ' , 'צלם לפי שהתורה עצמה המחישה בו במקום את מידת הקושי שבדבר על ידי תוספת מילה שתפקידה לבאר את דבר ה'צלם' בבחינת המדובר הוא כ'דמות' ( שם , שם , כו . ( כל זאת כדי לומר לקורא שלשון דמות איננה בדיוק צלם , ואילו צלם איננו בדיוק דמות . הסיבה לדבר מובנת למדי . הלשון ' צלם' הן נלקחה מן השפה הרווחת , שנוצרה במרקם חשיבה אלילי מעיקרו ; ולשפה השוטפת הזאת לא הייתה תיבה לתאר באמצעותה את אותו דבר שהכתוב של משה ביקש לבטא בלשון ' . 'צלם שכן לשון ' צלם' זו , שמן השפה האלילית , תיארה דבר מוחשי : פסל , תמונה , דיוקן , וכיוצא בהם . לעומת זאת מבקש הכתוב של משה לכוון את התיבה ' בצלם' אל המופשט , לא לחלק הגשמי של האדם , כפי שהוא נראה לעין או נתפס בשאר החושים , כי אם על הרוחני שבו ואשר אמור לנהל אותו . בפרק ב , פסוק ז , בספר בראשית מתואר מעשה בריאת האדם בשני שלבים ברורים ונפרדים...
To the book |
|
|