[יא] באורים ופרדס

הכתוב המקראי כידוע הוא מטבעו ומעיקרו חסכוני . קרוב לוודאי שכבר מראשיתו ליוו אותו דברי הסבר , כלשון המסורת הגורסת כי משה קיבל בסיני שתי תורות , אחת בכתב ואחת בעל פה . הכתוב הביא אפוא בעקבותיו , במידה מסוימת בהכרח , ביאורים משלימים בעל פה . כבר בספר דברים – שנתגלה ( ראו : מלכים ב כב , ח ) בימי יאשיהו המלך ( בשנים 640–609 לפסה " נ אל נכון ) ושנסמך על ניסיון העבר – קוראים את המלצת משה במקרה שאין העניין המבוקש מתפרש מן הכתוב במישרין לאמור : ... " וקמת ועלית אל המקום אשר יבחר ה' אלהיך בו , ובאת אל הכהנים הלוים ואל השופט אשר שעבר עריכה מתאימה . הייחוס של ספר איוב למשה נעשה , כמובן , על שום האוטוריטה של משה . מרכיבים כמו השטן אשר בעצם שווה מעמד כאן לאלוהים , וטענת איוב במשתמע כי מעל אלוהים אמורה להימצא ראשות אלוהית רמה מזו שלו , כמו גם הרעיון שאיוב , האדם , היה לחפץ של התחרות–משחק בין אלוה לשטן וכיוצא באלה , ניתן לומר חריגים , אינם עולים על נקלה בקנה אחד עם תורת משה . אנשי כנסת גדולה בכל זאת השלימו עם המרכיבים האליליים הללו בלבושו של איוב כדי לא להשמיט ממנו את העיקר , את תכני ההגות הממצים והנו...  To the book