[ח] בלבב ימים (יונה ב, ד)

מן הראוי לציין שמאז ימיהם הרחוקים של אנשי כנסת הגדולה , שערכו את ספר המסר של אידאת היהדות , כאמור בלשון שווה לכל נפש ולכל אדם , זרמו מים רבים אפילו בירדן . בעבור עם ישראל , נושא המסר הכלל אנושי הזה , התנהלו הזמנים האלה לרוב בסימן של התגוננות ומאמץ להבטיח את שרידותו הרוחנית וגם הפיזית . זו הייתה מעיקרה , ועודה עדיין , התגוננות של מיעוט מפני רבים וחזקים ממנו לאין ערוך . מציאות זו , מתברר , באה לידי ביטוי גם באופנים ובכיווני ההתפתחות הרוחנית של עם ישראל . בקהל ישראל נמצאו בקצה האחד לא מעטים שנטו לנוע במסילות החיקוי של החזקים מהם וגילו רצון להידמות אליהם , ומן הקצה השני היו שבחרו להסתופף 23 סמוכים על השקפה זו נהגו אומני יוון לתאר את אליליהם בדמויות של אדם בשיא בשלותו הגופנית אך גם הרוחנית , אליה הגיע לדעתם בגיל ארבעים . מאחורי חומות של סייגים רבים הולכים ומוגבהים של הסתגרות עד לצעדי התנתקות מן העולם הסובב . הלכי רוח אלה אמנם לא דבקו בכולם , אך כשם שבקצה האחד של החברה היהודית בחרו להיבדל בשם השרידות בדורות האחרונים של מאתיים השנים האחרונות בקירוב , אפילו בבגדים ; כך בקצה האחר של הקשת יש אשר...  To the book