פרק שביעי התעמתות עם הגורל היהודי: פורים

פורים : חגה של הגולה חג הפורים מטעה בפשטותו . על פני השטח , מגילת אסתר היא מלודרמה מקסימה : יש לנו את המן לב-אבן , השר המרושע ; את אחשוורוש קל-ראש , הבנקאי / מלך הכסיל שמעביר את זכות הפעולה לרשע הזומם ; אסתר האהובה והנהדרת , היפהפיה ( ובני משפחתה ) המאוימת על ידי צעדיו של המן ; מרדכי הנחמד , הגיבור הטוב המציל בסופו של דבר את הבית . אין פלא שהאווירה בבית הכנסת ובקהילה ביום הזה כולה צחוק ומשחקים , תחפושות ושחקנים , שתייה , מסיבות ומתן מתנות . אולם המבט הראשון עלול להטעות . פורים , הנושא משא תיאולוגי עצום , עשוי בהחלט להיות החג האפל והמדכא ביותר בלוח השנה היהודי . הצחוק שלו הוא צחוקו של פאליאצ'י – מרחק חוט השערה מן הייאוש . בעוד שיש שהטילו ספק באותנטיות של פורים כהיסטוריה , זהו באמת חג שצמח מתוך ההיסטוריה היהודית . יותר מכל דבר אחר , זהו ה-חג של התפוצות ; הוא משקף ומאשר את החוויה של העם היהודי החי כמיעוט מחוץ לארץ ישראל . בדרכו שלו , הוא מציע מדריך מיוחד ליהודים המתכננים להמשיך לחיות בתפוצות למרות העובדה שאחרי אלפיים שנה הדרך לירושלים פתוחה לכל יהודי הרוצה להגיע אליה . כשהיהודי הראשון , א...  To the book