מטה.

— נא ] המטה ושימושו במקרא . — שימושו של המטה במקרא יוצא לכמה עניינים . המטה הוא שבט המלך המסמל את שלטונו ואת כוחו להכות את אויביו' כפי שמוכח מן הצירוף : מטה עוז שבט למשול ( יחי יט'יד ; והשווה ישי יד'ה . ( ועל פי זה גם מתבארת מליצת המזמור : מטה עוזך ישלח הי מציון רדה בקרב אויביך ( תה' קי ' ב . ( לפני תקופת המלוכה נמצא בישראל מטה השלטון בידי ראשי היחידות האתניות' שנצטרפו יחד לעם' והעם נחשב למייצגן הסמלי ( במי יז'יז'יח . ( ושמא מטעם זה נתכנו יחידות אלו בשמות הנרדפים מטה או שבט ( וע"ע שבט אבל-. ( נשיאת המטה לא היתה זכותו של המושל בלבד . כתוב על תמר שביקשה מיהודה את חותמו' פתילו ומטהו בתורת ערבון ושיהיה לסימן כידה שמידו קיבלתם ( ברי לח'יז'יח'כה ' ( משמע שהיה סימן במטהו . בדין הסמיכו החוקרים כתוב זה לדברי הרודוטוס ( א < ' ( 195 המעיד על הבבלים שכל אחד מחזיק חותם ומטה מעשה מלאכת יד . על כל מטה חקוקה צורת תפוח או ורד או שושנה או נשר או צורה אחרת' ואינו מן המנהג שיחזיק אדם מטה שאינו מקושט . שימושו של המטה ככלי הכאה ניכר במקרא בייחוד בתיאורי שבט הנוגש האשורי שנאמר בו : בשבט יככה ומטהו ישא עליך (...  To the book