מום, מאום.

— נא ] כללי . —ליקוי או פגם בגופו של אדם או בגופה של בהמה . הכתיב מאום בא בדני א 'ד ( מאום הנזכר באיוב לא'ז' אינו מלשון מום אלא מלשון מאומה' דבר מה . ( פגיעה באדם' עשיית חבלה בגופו' מכונה במקרא נתינת מום' ככתוב : ואיש כי יתן מום בעמיתו ... שבר תחת שבר עין תחת עין שן תחת שן כאשר יתן מום כאדם כן ינתן בו ( וי' כד'יט כ . ( אדם יפה ושלם בגופו מתואר במקרא כאיש שאין בו מום ( שמ"ב יד'כה ; שה"ש ד'ז ; דני א'ד . ( גם פגם מוסרי נקרא מום בדרך ההשאלה : ומוכיח לרשע מומו ( מש' ט'ז ; כיוצא בו דבי לב'ה ; איוב יא'טו ) וכן בדברי בן סירא כ 'כד ( לפי מהדורת סגל : ( מום רע באדם כזב בפי אוילים יתמיד ( עי' עוד שם ית'יד ; לא'מד ; מז'כ . ( [ ב ] בפולחן . — המום פוסל את הכהנים מן העבודה ואת הבהמה מלעלות לקרבן . איסור העבודה לכהן בעל מום נאמר בוי' כא'טז כג' ושם גם נמנו המומים הפוסלים באדם ( עי' לקמן . ( ס' ויקרא מתיר לבעלי המומים לאכול בקדשים ואוסר עליהם רק לעבוד את עבודת המזבח ושאר עבודות כהונה' אבל הותר להם להיכנס לתחום המקדש ולעזור על יד אחיהם הכהנים במלאכתם . יש אומרים שמעין רמז של איסור לבעלי מומים להיכנס לתח...  To the book