- הלחם שהיו מניחים על שולחן הזהב שבמקדש ( שמי כה'ל ; שמ"א כא'ז ; מלי'א ז' מוז ; דה"ב ד' יט . ( משמעותו של כינוי מיוחד זה סתומה במקצת . לדעת חז"ל מציין השם את צורת הלחם' שכך אמר בן זומא : שיהו'' ( או : שיהא ) לו פנים" ( מני יא'ד ה ' ( כלומר' דפנות מכאן ומכאן' שהוא מכוון עם דעת מי שאמר' שצורתו היתה כמין תיבה פרוצה ( שם צד'ב ' ( היינו' שקצו תיהן של החלות היו נטויים כלפי מעלה ועושים מעין חי"ת הפוכה . או שפירושם של דברי בן זומא' כגרסת רבנו גרשום ורש"י ' שיהיו לו פגים' כלומר זוויות' והוא מכוון עם התיאור שבמשנת מנחות שם' שהיו מדביקים בצק בזוויות החלה ועושים אותן כמין קרנות מוגבהות . יונתן תרגם : לחמא גואה' כלומר' הלחם הפנימי ' לחם הפנים . לפי הרשב"ם משמעו לחם נאה' הראוי לפני שרים ( וכן בלשון חז"ל טובי העיר קרויים פנים שבעיר . ( ראב"ע פירש' שהוא נקרא כך משום שמונח לפני ה' תמיד' ונראים דבריו כקרובים אל
To the book