כעס.

— רגש של מורת רוח או של רוגז' העצור בלבו של האדם וגורם לו צער ; ודומה בהוראתו למכאוב' כפי שמסתבר מדברי קהלת : כי כל ימיו מכאובים וכעס ענינו ( קה' כ'כג ; וכיוצא בזה שם א' יח ;( גוון זה של משמעותו מוכח גם מסמיכותו של כעס לעמל ( תה' י ' יד ) וגם משימושו בכמה מקראות אחרים ( עי' עוד שמ"א א'ו ; תה' לא י . ( אין ' כעסם של בני אדם הנזכר במקרא יוצא למעשה אלימות ואינו דומה לרגש המתואר במלים כגון אף או חמה' וגם אינו בא בסמיכותם של ביטויים אלה . בכמה וכמה כתובים נאמר על בני ישראל שהכעיסו את האל בחטאיהם ( דב' לב'כא ; שופ' ב'יב ; מל"א יד'טו ; ישי סה'ג ; ירי ז'יט ; הוי יב'טו ; ועוד ' ( וטעם הדברים שגרמו מורת רוח לאל' ולאו דווקה שעוררו את כוח המשחית שבידו המכונה חרון אף ( ע"ע . ( במקראות מועטים בא בצדו של הפועל הכעיס גם השם כעס . כן אליהו אומר לאחאב : ונתתי את ביתך כבית ירבעם בן נבט ... אל הכעס אשר הכעסת ותחטיא את ישראל ( מל"א כא'כב ; וביוצא בזה מל"א טו'ל ; מל"ב כג'כו' ושם בא השם כעס בלשון רבים : הכעסים . ( עתים השם כעס כוונתו המעשה המכעיס' כגון בשירת האזינו :  To the book