כסא, כסה.

— עיקרו שם כלי למושב' ומכאן יצא לשמש גם במושג המופשט של מושב מלכותי והמלכות בכלל' ובהשאלה גם של מושב האלהות . השם כיסא משותף לעברית ולכמה מן הלשונות הקרובות . באכדית 'kursu , kussu . וכך גם בשומרית ( ואפשר היא מקורה של המלה . ( באוגריתית ובפיניקית : כסא ; בארמית : כרסא ( דני ה'כ ; ז'ט ;( וכן בערבית . - / ^ נא ] הכיסא כבר היה נפוץ בימי קדם . הוא נמנה בין הכלים שבעליית הקיר הקטנה שעשתה האשה משונם לאלישע ( מל"ב ד'י : ונשים לו שם מטה ושולחן וכסא ומנורה . ( במקרא לא בא תיאורו של הכיסא הפשוט' אבל אפשר ללמוד על צורתו מתוך הממצא הארכיאולוגי של אותן התקופות' שנמצא בארץ ישראל ובארצות השכנות לה . הכיסא שימש במצרים ובמיסופוטמיה למן תחילת האלף הגי לפסה"נ ויש בידינו היום הרבה מאוד דוגמות של כיסאות . מהם שנשתמרו הם גופם' ומהם שנשאר תיאורם בציורים' תבליטים' פסלים , חותמות גליל ובתבניות זעירות . נוהגים היו כמה וכמה מינים של כיסאות' מהם גבוהים ומהם נמוכים' בעלי משען וחסרי משען' בעלי ידות וחסרי ידות' ואף מצינו כיסאות מתקפלים . מרובים ההבדלים גם בדרך עשייתם ובתמרים שמהם נעשו ; כך נמצאו שני כיסאות עץ בק...  To the book