כור.

— כור במקרא הוראתו כפולה : . 1 תנור להיתוך מתכת מן העפרה ; . 2 כלי ליציקת המתכת הנוזלת — מצרף . פעמים בא השם כור להורות על תנור היתוך קטן ופעמים על תנור היתוך גדול' שמשך האוויר בו בא על ידי מפוח ( יחי כב'יח'כ'כא . ( ופעמים הוא בא להורות על הכלי שנצברה בו המתכת הצרופה . השם כור בא במשמעות דומה גם בשפות שמיות .-אחרות בערבית " עניינו מקום האש של הנפח ' ^ כלי היתוך או תנור . כנראה אין אף כיור בצירוף כיור אש ( זכי יב'ו ) אלא אותה מלה . וכן הוא בא באכדית kioru על יד kuru כמציין סוגי תנורים שונים . לפי נוסח פשר תהלים ( קטע ' 2 שוי ( 5 המלה כורים באה גם בתהי לז'כ' אבל שם אין משמעותה ברורה . נא ] לפי סי יחזקאל מסתבר' שהכור שימש להתיך מתכות טהורות' שכבר הופקו מן העפרות : קבוצת כסף ונחושת וברזל ועופרת ובדיל אל תוך כור לפחת עליו אש להנתיך ( יחי כב'כ . ( כמה מקראות בסי משלי מקבילים את ה"מצרף" כנגד ה"כור" ' כאילו נתייחד השם כור לצריפת הזהב : מצרף לכסף וכור לזהב ( מש' יז'ג , כז'כא . ( אכל תקבולת זו באה כנראה על דרך המליצה בלבד' כמוכח מן הכתוב הנ"ל שביח' ' וגם בכתוב אחר שם ( כב'כב ) נאמר : כהתוך כסף ...  To the book