נפש

' זלגו עיניו דמעות' הרהורי עברה אני מתרגשת שעה שאני פוגשת אנשים רגישים . אני מסוגלת ל " הריח " אותם ממרחק . לאנשים רגישים אפשר לסלוח בקלות על דברים רבים . כאשר " פגשתי " לראשונה את אליעזר בן הורקנוס לפני למעלה מארבעים שנה בעת לימודי באוניברסיטה , הרגשתי מיד שהבחור הזה שונה מאחרים . ואם נדמה היה לי בקריאה ראשונה של סיפור חייו , כי בכיו הרב מלמד על טיפוס בכייני וחסר עמוד שדרה , הרי שהתחקות אחר מהלך חייו ופעילותו גרמו לי לרדת אל עומק נשמתו ולהבין את בכיו , שהעיד דווקא על נפש רגישה וכואבת , בד בבד עם עקשנות מופרזת ולעיתים לא מוסברת . כאבתי את כאבו של רבי אליעזר " הגדול " והקדשתי לו ימים רבים . כל העת שאלתי את עצמי שוב ושוב , למה הוא בוכה ? פרק זה הינו תשובה לשאלה שהטרידה אותי , ואולי הטרידה גם קוראים אחרים , מדוע הוא בוכה ? הלוואי , חשבתי , שיכולתי להצילו מעצמו ומגורלו . אולם כל מה שהיה בידי לעשות הוא לנסות לתת מענה לשאלה זו ולתעד את דמעותיו הזולגות של רבי אליעזר .  To the book