|
|
... יש עונה בהתפתחותו של כל אדם , אשר בה הוא בא לידי ההכרה , כי הקנאה אינה אלא בערות , כי החיקוי הוא איבוד עצמו לדעת ; כי עליו לראות את עצמו , אם טוב ואם רע הדבר , כמתת חלקו בעולם הזה ; כי אף על פי שהעולם כולו מלא כל טיב , אפילו גרגר מזוז אחד לא יבוא אל פיו אלא בעמל אשר ישקיע בכברת האדמה שניתנה לו לעובדה . הכוח השוכן בו חדש הוא בטבע , ואין איש זולתו יודע את המעשה שיש ביכולתו לעשות , ואף הוא עצמו אינו יודע בטרם ניסה לעשותו . לא לחינם קלסתר פנים אחד , אופי אחד ומעשה אחד עושים בו רושם רב , ואחרים אינם עושים בו כל רושם . חריתה זו בזיכרון אינה נעשית בלי הרמוניה קבועה מראש . העין נקבעה במקום שבו תיפול קרן אורה אחת על מנת שתוכל להעיד על אותה קרךאורה מיוחדת . יביע נא באומץ לב את כל פרטי עדותו זו . אי ? אנו מביעים עצמנו אלא למחצה , ומתביישים אנו באידיאה האלוהית שכל אחד מאתנו משמש לה גילום . אפשר לבטוח בה ביטחון גמור , שהיא שקולה ומאוזנת ומביאה לידי תוצאות טובות וראויה להימסר באמונה , אך אלוהים לא יגלה פועלו בעולם על ידי פחדנים . איש אלוהים רק על ידו אפשר שיתגלה דבר אלוהים . רגש של רווחה ושמחה ...
To the book |
|
|