אל השופט ג'ון טיילור

[ ואשיננטון , 28 ביוני [ 1804 אדוני היקר , — יקרתך מיום 10 לח . ז . קיבלתי בעתה . בתוך השקרים המכוונים , סירוסי האמת , העלילות והעלבונות שנזקקה להם סיעה אחת כדי להוליד שולל את הציבור , ולהכריע את אלה שבידם הופקדו ענייניו , עלינו למצוא סעד בקול הסכמתם של מצפוננו וארצנו , בעדותם של חברנו האזרחים , שאמונם לא נתערער על ידי תחבולות אלה . ובשעה שאל תשואות ההמון הישר מצטרפת הסכמתו המפוכחת של החכם בחדר עבודתו , היא נעשית מקור סיפוק ממדרגה עליונה . הרי זו הסכמת החכמה שנתוספה על קול הרגש . לפיכך , הלשון שבו הואלת להביע את קורת רוחך נוכח דרכה של הממשלה הזאת אי אפשר שלא יגרום לי נחת רוח מרובה . אני עלול לשגות במעשי , אך לעולם לא אסטה מכוונתי לבצר את חופש הציבור בכל האמצעים האפשריים , ולהוציא מכוחם של המעטים את היכולת לבזבז עמל הרבים . אין ניסיון מעניין מזה שאנו מנסים עתה , ושיסתיים , כפי שנאמין , בקביעת העובדה , ששלטון השכל והאמת אפשרי הוא באדם . לפיכך צריך שראשית מטרתנו תהא שכל הדרכים אל האמת יהיו פתוחים לפניו . הדרך המועילה ביותר , שנמצאה עד כה , היא חופש העיתו נות . לפיכך היא ראשונה להיחסם ביד...  To the book