נאום־הפרידה של ואשינגטון

19 ] בספטמבר [ 179 « ידידי ועמיתי האזרחים ... ההסכמה לקבל על עצמי ולהמשיך לשמש בזו המשרה אשר אליה נקראתי פעמיים על ידי בחירתכם , היתה קרבךתמיד של נטיית הלב להכרת החובה ולמשוא פנים לאשר נראה כי הוא שאיפתכם . תמיד קיוויתי שיהיה לאל ידי , בשים לב לנימוקים שלא הייתי רשאי להתעלם מהם , להקדים בהרבה לשוב לרשות היחיד שלי , שמתוכה הוצאתי שלא בטובתי . חוזק נטייתי לעשות כן , קודם הבחירות האחרונות , אף הביא לידי הכנת נאום להודיעכם על כך , אך עיון שלם במצב המסובך והחמור של ענייני החוץ שלנו באותה שעה , והעצה שהשיאו לי פה אחד בני אדם הראויים לאמוני המריצוני לנטוש את המחשבה הזאת . ' אני שמח שמצב עניינכם , מבית ומחוץ , שוב אינו מעמיד את ההליכה אחרי נטיית הלב בסתירה להרגשת החובה או הנאות 1 ומובטחני שיהיה אשר יהיה היחס לשירותי , במסיבות ההווה של ארצנו לא תהיה החלטתי לפרוש למורת רוחכם ... לא התעלמתי מלכתחילה מפחיתות הכשרי , והניסיון הגביר בעיני , כל שכן אולי בעיני אחרים , את הטעמים לחוסר הביטחון בעצמי ( ומשקל השנים המוסיף והולך מזהירני יום יום יותר ויותר שצילה של רשות היחיד הכרחי הוא לי כשם שיהא גם . 1 ב...  To the book