א . דוחים במחנה הערג » המחנה הערבי הכריז על שביתה כללית כבר בשנת 1935 מאחר ולא הצליח להשיג את דרישותיו המוצהרות מאז תחילת ימי המנדט ( מניעת הגירה יהודית , מניעת השתלטות יהודים על הקרקע והקמת מדינה ערבית פלסטינית ומניעת הקמת מדינה יהודית . ( השביתה ולאחר מכן המרד כוונו נגד השלטונות המנדאטורים והישוב היהודי כאחד . מרכזי המרד היו בחיפה , ביפו , בירושלים , בשכם ובחברון . אזורים שבהם דרוזים מעטים . מרבית הדרוזים מתגוררים במקומות מרוחקים ממוקדי הפעולות והמאורעות . באותם הימים הישובים היהודים בסביבות הכפרים הדרוזים בגליל היו מעטים והמרד היווה איום ממשי על המשך קיומם וכל עזרה שיכולה לבוא אליהם היה לה ערך ממשי . לדרוזים לא היה עניין בסכסוך בין יהודים וערבים , הם העדיפו לשמור על בטחונם והמשך קיומם ואף לא התעניינו הרבה במאורעות הפוליטים בארץ ישראל . כבר מתחילת המרד באפריל , 1936 מנהיגי המרד הערבי קראו למנהיגי הדרוזים בארץ , ובסוריה ובלבנון להצטרף אליהם כחלק מהעולם הערבי . מפקדת המרד במחוז הצפון בפיקודו של "אבו עלי" הפיצה כרוז בין הדרוזים והמוסלמים , והדגישה בו את נאמנותם של הדרוזים לעניין הערבי :...
To the book