ה. "רמוס וקשה כמו חצר"

המקום שבו אנו צודקים מן I המקוים I T — שבו V אנו T צודקים , ' I ? | לא יצמחו | I לעולם / T t פרחים T ! באביב T T // . המקום IT— שבו אנו צודקים / הוא רמוס וקשה / נמו חצר . // אבל ספקות ואהבות עושים / את העולם לתחוח כמו חפרפרת , כמו חריש . // ולחישה תשמע במקום / שבו היה הבית / אשר נחרב . ( עמיחי , . ( 183 : 1963 [ 1959 ] השיר מציג ניגוד בין ערכים סותרים : צדק מול אנושיות . ייתכן שהצדק עם הקהילה שהדובר שייך אליה ( זו שאלתרמן מכנה "האומה , ( " אך פירושו של להיות צודק עלול להיות גם לא אנושי . קריאה בוחנת של השיר תגלה בו אמירה ממוקדת , מחאה חריפה ברוח נביאי המוסר כנגד תפיסת הצדק הציונית ' ) צדקת הדרך ( ' בכל הנוגע ליישוב הארץ ולפגיעה בפלסטינים . הצדק , על פי השיר , הוא צחיח , עקר ואכזרי , ועומד בניגוד לצמיחה , לפוריות , לאהבה , לספק . מקומו הוא "רמוס וקןשה כמו חצר . " התואר 'רמוס' בונה מטפורה מפתיעה ומטרידה : הצדק מואנש כדמות , שלא רק שאינה מגינה , כפי שהיינו מצפים , על ערכים אנושיים , אלא אף עושה את ההפך מכך : רומסת אותם ברגל גסה . במרמס רגליו של הצדק בני אדם מאבדים אדמה , בית , בני משפחה ,...  To the book