ה. מלא כפרים עזובים

חורבן החברה הפלסטינית בארץ ימשיך לרדוף את חיים גורי גם בשירתו המאוחרת . האבל , הכאב האנושי הצער ורגשי האשם על כך שגם לו עצמו חלק באותו אסון אינם נותנים לו מנוח . בשיר מאוחר מתוך המחזור "יריד המזרח" ( גורי , 1998 ב : ( 327 העוסק בסכסוך על הארץ הזאת הוא כותב : " אני מלא כפרים עזובים , חפצים עזובים , / נעלים פעורות , קךעי למינות צמר , צרורות מנקןבים . / שאריות תבן , אפסךים שהמתינו עד שנואשה , / מחרשות עץ , מגלים , נפות , פתות 1 Vftttl אני מלא עוגות רעי וגללי עזים , שכריות , מעשה חושב . / אני מלא אכפי שקים וחוךג'ים רקמתים לתפארת אץ יושב " ... וקטלוג האובדנים נמשך . אובדנם של ערביי הארץ הוא גם אובדנו של הדובר . " אני בן הארץ והארץ היא חוויית יסוד בחיי . העולם שלי הוא עולם הקולט את כל קורות ישראל [ ... ] והערבים הם חלק מהארץ הזאת . החורבן שלהם הוא חורבן שבתוכי , " אומר גורי , המבטא בשירתו אולי יותר מכל אחד אחר את המהפך מאמונה מוחלטת בצדקת הדרך לרגש אשמה , אולי גם לחרטה . גם הפרק הבא עוסק במשורר חייל , יהודה עמיחי , שאף הוא החל את דרכו השירית במלחמת העצמאות . אך הוא פנה לדרכים אחרות , ושירתו...  To the book