פרק שביעי במינכן

המכון לכימיה במינכן שכן ברחוב ארציס , בקרבת תחנת הרכבת המרכזית . הדרך אליו עברה על פני מיניסטריונים שונים , מקושטים לאורך כל הקומות בבדים אדומים עם צלבי קרס , כשעל המדרכות שעטו לובשי מדים רבים . השער הכבד לבניין הכימיה חצץ בינו לבין העולם החיצון וריחותיהם של הממיסים האורגניים שקידמו את פני הנכנס , יצרו רושם שמתנהלת במקום ממלכה אחרת , הצפה לה בלב לבו של המשטר הנאצי . האנשים שחלפו במסדרונות בירכוהו בברכה הבווארית "גרוס גוט" ( יבורך האל , ( "הייל היטלר" לא נשמע בבניין הזה . סממנים אלה נסכו בהנס תחושת ביטחון החל מן הרגע הראשון . גברת ריגר , מזכירתו של פרופסור וילנד , הפנתה את הנס למעבדה לכימיה אורגנית , בהדרכתו של דר' רודולף היטל . האסיסטנט קיבל את פניו באדיבות וזימן את הלבורנט , שהקצה לו שולחן עבודה ועבר עמו על פרטי הציוד . שכנו לשולחן , ולנטין פרייזה , בחור שחרחר וגבוה , הביך אותו בשעה ששאל ישירות בעבור אילו מעשי גבורה הוענק לו צלב הברזל , והבהיר מבלי להמתין לתשובתו כי במכון לכימיה , הסטודנטים חברי המפלגה נמנעים מענידת סמלים . מי שעונד סמל במהלך בחינה בעל פה מסתכן בקבלת ציון נמוך , הסביר...  To the book