פרק שלישי אוטוביוגרפיה

שמור בקרבי פסקול ארוך מאוד בני משפחתו של ארתור שטול הרעיפו חום על הפליט וסייעו לו להשלים עם העובדה שהפעם אין דרך חזרה . לאחר שהתאושש מעט , החל לתור אחר מקום מגורים בקנטון הדרומי של שווייץ , שם שרר אקלים נוח יחסית . הוא מצא בית מרווח להשכרה בעיירה הציורית מוראלטו לוקרנו שהשתרעה על מורדות ההר , וילה מוקפת גינה שהזכירה לו את הגינה שטיפח בביתו לשעבר , קודם שהופקע מרשותו . נוף ההרים הקסום , הגפנים ועצי הפרי בשיפולי המדרונות , והרחק למטה מימי האגם לאגו מאג'ורה המכסיפים , הישרו עליו תחושה של גן עדן עלי אדמות , מקום לא מציאותי בלבה של אירופה השסועה . אליזה שנאופר , שהגיעה ממינכן לשרת אותו גם בשווייץ , תרמה רבות לתחושת נוחיות בביתו החדש . "לא זו בלבד שאני מרוצה , אלא מאושר " ... כתב לארתור שטול . אך עד מהרה הפרו הדי המלחמה את השלווה הפסטורלית בדמותן של קריאות מצוקה , ששיגרו קרובי המשפחה של אשתו המנוחה . הוא לא נשאר אדיש וסייע להם כספית . במהרה חזר למשמעת עבודה . דר' רודוולד שיגרה אליו את ממצאי הניסויים שערכה , וכתבה שבקרוב תפקוד את ביתו כדי לכתוב יחדיו את עבודתם המדעית המשותפת האחרונה . בתחילת ...  To the book