יפת.

— אחד משלושת בניו של נח , אבותיו של כלל האנושות ( בר' ט'יח'יט , ( שנכנסו עמו אל התיבה עם נשיהם ( בר' ז' יח . ( על סדר בכורתם של בני נח ע"ע חם . לפי הסיפור המקראי הצטיינו שם ויפת בשעת מעשהו המגונה של חם ( ע"ע ) בהתנהגותם הנאה שהתנהגו עם אביהם ( בר' ט'כו'כז , ( ועל כן זכו לברכתו ( בר' ט'כו'כז . ( לאחר הברכה הראשונה המיוחדת לשם' באה הברכה ליפת שזה לשונה : יפת אלהים ליפת וישכון באהלי שם ויהי כנען עבד למו . משמעותה של הצלע הראשונה , יפת אלהים ליפת , ברורה : ירחיב אלהים ליפת ( השווה דבי לג'כ , ( ואילו כוינתן של שתי הצלעות האחרונות סתומה . לדעת רוב החוקרים משמעות הדברים , שישכון יפת באהלי שם ושניהם ישעבדו את כנען ; אבל לפי פירוש זה יש בה בצלע השנייה קללה לשם , ולפיכך נדחקים חוקרים רבים לפרש את הלשון ישכון כסמל כללי לידידות בין עמי שם ועמי יפת , ואין סמך לדעה זו בדברי הכתוב . גם ההצעה לראות בברכת נח רמז לברית בין כדרלעומר מלך עילם ( ברי יד , א ) השמי ( בר' י ' כב ) עם תדעל מלך גויים ( בר' יד'א , ( שאפשר נמנה הוא עם בני יפת ( בר' י ' ה ' ( אינה מתקבלת על הדעת , לפי שאין להסביר את ברכת נח כמכוונ...  To the book