יבום, יבם ויבמה.

1 — א 1 ; בם במקרא הוא כינוי לאחי כעלה של אשה ( דב' כה 'ה ואילך ;( וצורת הנקבה . יבמה' מורה : . 1 על אשת אחיו של היבם ( דב' כה'ז 0 ;( על אשתו של היבם ( רות א . טח . הפועל יבם' שנגזר כנראה מן השם' משמעותו נשא לאשה את אלמנת האח שמת חשוך כנים . אבל משמעותו המקורית של השורש יבם לא הובררה . בכתבי אוגרית נקראת ענת : יבמת ( נ"א יממת ) לאמים אבל אין הפירוש המוצע : יולדת לאומים' מוסמך כל צרכו . במקרא רק האיש מייבם' ולא האשה . הייבום נזכר במקרא לראשונה במעשה יהודה ותמר' והאחריות לקיום מצוות הייבום מוטלת שם על אבי המשפחה . משמת אונן ולא הקים זרע לאחיו' הבטיח יהודה לתמר שייתן אותה לשלה בנו השלישי לכשיגדל ( בר' לח'יא'יד ' ( ולא קיים את הבטחתו ; משמע שלא היתה לתמר תביעה משפטית אל שלה שייקחנה לאשה' אלא יהודה אבי המשפחה חייב היה להשתדל בדבר שכנו ייבמנה . אבל המשכו של הסיפור אינו ברור כל צרכו : תמר התחפשה לקדשה ופיתתה את יהודה לבוא אליה . באשר נודע ליהודה שנתעברה' דן אותה למיתה' אבל חזר בו כשהוכיחה לו תמר שממנו נתעברה ( שם' יג כו . ( חוקרים רכים' המסתמכים על דיני החתים ( עי' לקמן ' ( מבקשים למצוא כאן ז...  To the book