טיט, טין.

—אדמה רטובה' ובפרט אדמה רטובה זו ששימשה חומר ליוצר' נקראה בעברית טיט' חומר טיט' ובארמית שבמקרא חסף טינא ( דני ב'מא'מג . ( השם ט ט נקרא גם על רפש רטוב זה שבבור' כגון בירי לח'ו : ויטבע ירמיהו בטיט . באותו שימוש באה גם המלה האכדית t'Uu , \ i \ u הוראת הדיבור טיט היון בתתי מ'ג' לא נתבררה . ועי'ע בניה נא 1 ' [ ( טין ;( כלים' כלי חרס . מ  To the book