חרם.

— השורש הרם מורה בשפות השמיות על שני דברים : על דבר האסור במגע ועל דבר קדוש . מכאן באו לקרוא בעברית ובמואבית בשם חרם לאחת מדרכי הקדשת בני אדם וחפצים לאל . כדוגמתו מצינו אצל כמה מעמי הקדם שבשעה שהיו הורגים את אויביהם המנוצחים היו מקדישים אותם לאלהיהם' ופעמים גם את נשיהם של האויבים' את טפם ואת רכושם ( ועיי לקמן . ( מישע מל ך מואב מתפאר בכתבתו ( שוי ' ( 17—1 1 שכבש את נבו מיד ישראל במצוות כמוש והחרים את יושביה לעשתר כמוש . גם סופרי קדמר ניותיה של רומי ( Tims ljvius vni , 9 ) ושל גרמניה העתיקה ( 1 \ 1 cm 1 s . Anmies xiii . 57 ) מספרים על מנהגים דומים לזה . אף אצל הקלטים היה החרם נוהג' והצד הדתי היה ניכר בו בטהרתו המקורית . כשהיו יוצאים למלחמה עתים היו נודרים לאלהיהם שיחרימו את האויב . משניצחו הרגו את כל עם האויב' האנשים והבהמות' ואת שאר כל רכושו של האויב עם כספו וזהבו צברו במקום קדוש בערמות' והנוגע ברכוש זה התחייב בנפשו ונהרג במיתה אכזרית Diodoms ) IX ? hollo Gallico VI , 17 , . ( V , 4 : C ; 10 s ; 11 נא 1 חרם הציבור במקרא . —אפיו של החרם הציבורי בישראל יש בו צד שווה לחרם של הקלטים' ש...  To the book