חן.

—בזכי ו'ט'י ' מסופר שהיה דבר הי אל הנביא לבוא לבית יאשיה ( ע"ע ) בן צפניה ולקחת מאת חלדי ( ע"ע <( טוביה וידעיה כסף וזהב לעשות עטרות לכהן הגדול . ואילו בפס' יד' בהמשכו של אותו עניין' נאמר : והעטרת תהיה לחלם ( ע"ע ) ולטוביה ולידעיה ולחן בן צפניה לזכרון בהיכל ה / ההבדלים בין שמות האנשים שנזכרו בפסי י לנזכרים בפסי יד מעידים על עירוב פרשיות באחד הפסוקים הללו . וכבר ניסה ראב"ע ליישב את הסתירה בהסבר : לחלם הוא חלדי ... לחן הוא יאשיה ; גם כמה חוקרים חדשים מתקנים בדרך זו את פסי יד' ומהם שמוחקים לגמרי את המלים : ולחן בן צפניה . זלין מציע לגרוס : ולידעיה ולבן צפניה לחן ולזכרון וגוי כלומר הוא מפרש את המלה חן ' כשם עצם כללי . אבל עיקרו של פסי יד הוא ככל הנראה כדעת רש"י : והעטרות תהיינה בהיכל הי לזכרון טוב לחלם ( יש לקרוא חלדי ) ולטוביה וגוי . לפי מסורת התנאים ( משנה מידי ג'ח ) היו העטרות במקדש שני ' והיו פרחי כהונה עולים בשרשראות של זהב שהיו קבועות בתקרת האולמ ורואים את העטרות . אף על פי כן מסתבר ששם זה היה משמש בישראל גם כשם עצם פרטי . השמות המקוצרים חן וחנא ידועים מכתובות פיניקיות . על היסוד חן ע...  To the book