|
|
-לחם שהחמיץ בצקו קודם לאפייתו מתוך תהליך הדומה לתסיסה . תהליך זה מתהווה מאליו משבאו מים על הקמח' ומזרזים אותו על ידי שנותנים בעיסה את השאור—היינו בצק ישן שכבר הספיק להחמיץ במידה מרובה . במקרא משמש שאור שם נרדף לחמץ ( שמי יב'טו ; ויי ב'יא ; דבי טז'ד . ( הכלי שמכינים בו את העיסה מכונה משארת ( בשי"ן ימנית דווקא ! שמ' יב'לד ; דב' כח'ה . ( בצדו של לחם החמץ נהוג בארץ ישראל מימי קדם ועד ימינו גם לחם הנאפה קודם שהספיק בצקו להחמיץ —הוא המצה ( ע"ע ' ( שכמותה היו בני האדם אוכלים בדרגת תרבות קדומה' שעה שעדיין לא ידעו את לחם החמץ . המצה משמשת הרבה בעבודת הקודש' והתורה אסרה את החמץ בחג הפסח ( שמי יב'טו ; וע"ע ' ( וגם ברוב הקרבנות שלחם או תבואה קרבים עמהם ( שמ' כג'יח : לא תזבח על חמץ דם זבחי . ( בכתוב אחר נסמך איסור החמץ בזבח לקרבן הפסח ( שמ' לד , כה ; לא תשחט על חמץ דם זבחי ולא ילין לבוקר זבח חג הפסח ' ( ולפי המסורת שבתלמוד ובתרגומי אונקלוס ויונתן , אף האיסור הסתמי שבשמי כג'יח' כוונתו לקרבן הפסח' וכן פתרו גם הפרשנים בימי הביניים . מכל מקום אסור היה החמץ בקרבן מנחה שהיו מקטירים ממנו אזכרה על המזבח ( ...
To the book |
|
|