חכם, חכמה.

— נא ] מושג החכמה ושמותיה במקרא -. חכם וחכמה שבמקרא' אין עניינם ידיעה מופשטת של הדברים והבנת תכונותיהם ותולדותיהם לעצמם ; עיקרה הדעת שתועלת בה להתנהגות האדם בחיים . ואף על פי שהרבה ראיות מוכיחות' שהיו לקדמונינו ידיעות והשקפות מסוימות על תבל ומלואה' אין הללו נדונות לעצמן בכתבי הקודש' שכל מגמתם לעמוד על טעמם של הדברים ( ואף המעשים ההיסטוריים בכלל זה ) ולהסיק מהם מסקנות להתנהגות נכונה בחיים . אף בנאמר על משלי החכמה המיוחסים לשלמה המלך ( משי א'ב ו —(שתכליתם לדעת חכמה ומוסר להבין אמרי בינה' לקחת מוסר השכל צדק ומשפט ומישרים ... להבין משל ומליצה דברי חכמים וחירותם — אין הכוונה שקניית המוסר והבנת משל ומליצה וחידות חשובות הן מצד עצמן' אלא שעל ידי הבנת משל ומליצה ( ע"ע ) וחידות ( ע"ע ) האדם עומד על רצון אלהים ומלך' ויודע לכוון את דרכו בחיים . וזו גם כוונתו של הכלל' החוזר ונשנה בספר איוב ובדברי קהלת' כגמר מסקנה של הדיון בבעיות הגורל' והבא גם בפתיחה למשלי שלמה ( א'ז : ( יראת הי ראשית דעת . ומאותו טעם היה גם לימוד הנער בישראל מתחיל בהוראת מידותיו של האלהים' שפירוטן בא באותו חרוז לימודי המובא בתלמוד...  To the book