חילול, חילול קודש.

- הפועל חלל ( הנוהג גם בתרגומים הארמיים לאותם הכתובים שהוא בא שם ) והנגזרות ממנו משמשים במקרא בהוראת פעולות הנוטלות מדבר שבקדושה ( מקדשים' משם קדשו של האלהים' מן המקדש ומכלי הקודש ) את קדושתו . המושג הראשון ששימש בו פועל זה אינו ברור כל צרכו' אבל קרוב לחבר את שימושו בעברית לפועל הערבי חלל שהוא לשון התרה ופריקה . מכאן קיבל הפועל את הוראתו לגנאי בצירופו המלא של חילול ( פריקת ) הקדושה' ורק מתוך כך מתפרשים גם שימושי לשון כגון לחם חול ( שמ"א כא'ה ' ( דרך חול ( שם' ו ' ( ודיבורים כגון : ולהבדיל בין הקודש ובין החול ( ויי י י ומעין זה יחי כב'כו ; מב'כ ; ' ' מד'כג : ואת עמי יורו בין קודש לחול ' ( וגם לשונות חול וחולין בהלכה התלמודית' כקיצור לשוני של חול מן ה קדושה' כלומר שפורקה ובטלה קדושתו . השבת ( ע '' ע ) היא יום מקודש על ידי האלהים' ובן ישראל שאינו שומר על קדושתה מחלל אותה ( שמי לא'יר : ושמרתם את השבת כי קודש היא לכם מחלליה מות יומת . ( על חילולים או י הילולים שבכרם ע"ע הלולים . וגם לשון השבועה חלילה לי מהי ( שמ"א כד'ז ; ועוד ) יש לפרשו כלשון פריקת הקדושה מן האלהות שהאדם נשבע בה ; וכבר עמד...  To the book