חיה.

- עי' ארץ ישראל' חי . שתעורר או שתניח לבני אדם שיחללו אותה קדושה ( כגון כיח' ז'כא כד : ונתתיו ביד הזרים לבז וגו' וחיללוהו' והסי כותי פני מהם וחללו את צפוני ובאו בה פריצים וחללוה וגו . ( ' וכן נוטל האלהים את הקדושה ממלאכים קדושים ( יח' כח'טז' על כרוב ממשח הסוכך בהר קודש : ואחללך מהר אלהים . ( מקראות הרבה המדברים בחילול אינם מטעימים את ביטול הקדושה ומזהירים בעיקר מפני מעשה הזלזול בדבר המקודש . העבירות המביאות לחילול הקודש רובן עבירות פולחניות . בכל דיני הקדושה שנצטוו עליהם הכהנים בוי' כא כב התורה מזהירה מפני חילול הקודש הבא כעבירה על דינים אלה . ואלה הם הדינים : אסור לכהן שייטמא למת ( וי'כא'ד : לא יטמא בעל בעמיו להחלו—הפסוק קשה וכוונתו מסתברת מהמשך הדברים ; לפי הפירוש המסרתי היהודי בא הפסוק לאסור על הכהן ליטמא לאשתו שמתה עליו ;( אסור לכהן לקרח קרחה וכוי ( שם שם'ה ;( אסור לכהן גדול לצאת מן המקדש ( שם שם'יב ;( אסור לכהן גדול לשאת אשה שאינה ראויה לו ( שם שם'יד טו ;( אסור לכהן בעל מום לעשות את העבודה במקדש ( שם שם'כג ;( אסור לכהן לאכול קדשים בטומאה ( שם כב'ג'ח'טו ; במי יח'לב . ( אף מזהירה ה...  To the book