חג, חגים ומועדים.

- נא ] הלשונות חג ומועד משמשים בכמה משמעויות . במקרא על הרוב הם באים ככינוי כללי לימים קדושים' שקבעתם התורה לזמני טכסים מסוימים בעבודת אלהים וביטול מלאכה לכל עם ישראל . השם חג ( וכן בארמית חנגא ) נגזר משורש חגג' שלדעת רבים שווה הוא במשמעותו לשורש חוג' היינו הל ך במעגל' רקד . נראה שפעמים בא השם חג' כנראה' גם כלשון קצר במקום קרבן החג ( ובייחוד בשמי כג'יח ובתה' קיח'כז . ( השם מועד נסתעף לשתי הוראות : א ) מקום וזמן או מעשה מיועד ; ב ) מקום וזמן לוויעוד אדם עמ חברו או לוויעוד אלהים עם אדם . לעתים שתי ההוראות כרוכות זו בזו' כגון מועדי הי שהם הזמנים שנועד בהם הי עם עמו' אבל נרמז בו בכינוי זה גם המובן האחר' היינו המקום והזמן הקבועים לחג . השם הכנעני מועד בא במגילת ון אמון המצרית בתעתיק mw ' dwt ומשמעותו שם מועצה' אספה' כלומר מועד נשל רואי פני המלך . [ ודומה לכך משמעותו של השם מועד כבמי טז'ב . - נשיאי עדה ק ראי מועד אנשי שם . לשון חג אמור במקרא על שלושת הרגלים בלבד ( שמי כג'יז ; לד'כג ; דבי טז'טו ' ( והיינו : על חג הפסח או חג האביב או חג המצות ( שמי יב'יד ; כג'טו ; לד'יח ; ויי כג'ו ; במי כח'יז ...  To the book