|
|
קיימת הסכמה רחבה לגבי האחריות המוסרית שיש לתאגידים ולמפעלים בשמירה על הסביבה הטבעית . שמירה על איכות המים , האוויר , הקרקע והמשאבים הטבעיים האחרים . הטבע אינו יכול להתחשבן ולגמול לאדם הנוהג כלפיו באופן לא מוסרי . אי-מוסריות זו כלפי הטבע יכולה בסופו של דבר להתבטא בהרס משאבים שהאדם עצמו נזקק להם . נמצא אפוא שעל מנת להיות מוסרי ולהתחשב בטבע ובדורות הבאים הנזקקים למשאביו , יש לבנות בראש ובראשונה מערכת של צווים ותקנות המדגישים את האחריות הכלכלית של חברות ומפעלים לגבי שימוש במשאבי הטבע באופן זהיר ונכון . דה-ז'רדה ( Desjardins , 1999 ) הדגיש , כי גבולות האחריות העסקית נוגעים למעשה בשלושה תחומים : א . אחריות לפגיעה בבני אדם הנגרמת משימוש לא נכון של מפעלים וחברות במשאבים טבעיים ; ב . אחריות לטבע עצמו ( לא לבני אדם ;( ג . אחריות למוסר עסקי בעידן של ' כלכלה נתמכת' . ( Sustainable economics , p . 287 ) רעיון השמירה על הטבע ומשאביו מתייחס למעשה לאיסור השחתת דבר שיש בו תועלת לבני אדם ( אך גם לבעלי החיים , ( בבחינת : " בל תשחית " ( בבא קמא , צא , ב . ( עם זאת , בנושא איכות הסביבה מתעוררות שאלות שונות...
To the book |
|
|