מרידתו של גניבא בראש הגולה

גניבא בימי רב : "אני זקן והוא זקן " גניבא , דמות כמעט עלומה בתלמוד , מסייע בידינו לשפוך אור על מערכת היחסים שבין " בית ראש הגולה " = ) המנהיגות המקומית בבבל ) ובין חכמי התלמוד הראשונים . בימיו של רב היה גניבא איש מוכר ושותף פעיל בעולמם של חכמים . כך אנו לומדים מפסקה בירושלמי : תורמוסין שלהן מה הן ? רבי אוסר גניבה מתיר . אמר רבי אני זקן והוא זקן אני עלת על לבי לאסור והוא עלת על דעתו להתיר ( ירושלמי , עבודה זרה ב , ח [ מא ע " ד . ([ סוגיה זו עוסקת בחומרותיו של רב כשירד לבבל , ומציגה בין השאר את דין התורמוסין . כפי שציינו כבר לעיל , רב הנהיג חומרות רבות באזור סורא , וגם חומרת התורמוסין של גידולי גויים היא מטעמו . רב מודע למגמתו לאסור והוא אומר במפורש : "אני עלת על לבי לאסור , והוא עלת על דעתו להתיר " . אין כאן ויכוח על מקורות אלא על נטיית הלב . מתברר שבעיני רב , גניבא הוא שווה ערך למחלוקת - "אני זקן והוא זקן . " זקן הוא כינוי לחכם מוסמך , המשמש אולי דיין בבית דינו של רב . סוגיית היתר התורמוסין הפכה להיות מעין דרגת כשרות . המקפידים ביותר היו נמנעים מאכילת תורמוסין של גויים . שאר העם לא נהג...  To the book