|
|
" והמלוין אותו אומרין לו לך בשלום שנאמר ואתה תבוא אל אבותיך בשלום " ( רמב " ם הלכות אבל פרק ד הלכה ד ) מותו של אדם קרוב ואהוב הוא מאורע כואב ולעתים אף משתק , אובדן החיים גורם לצער עמוק לבכי ולאבל . המסורת היהודית עיצבה מערכת שלמה ומורכבת של התמודדות עם מוות ושכול , מערכת זו מובילה ומלווה את האבלים מרגע הפטירה או הידיעה על דבר המוות , דרך טקסי הטהרה והקבורה , המספד ושלביה השונים של האבלות . למערכת זו יש התחלה אך יש לה גם סוף . " אל יתקשה אדם על מתו יתר מדאי , שנאמר ' אל תבכו למת ואל תנודו , 'לו כלומר יתר מדאי שזהו מנהגו של עולם , והמצער עצמו יותר על מנהגו של עולם הרי זה טפש , אלא כיצד יעשה , שלשה לבכי , שבעה להספד , שלשים יום לתספורת ולשאר החמשה דברים " . ( רמב " ם הלכות אבל פרק יג ) המוות שהוא " מנהגו של עולם " נתפס בתודעה כאירוע מתמשך שבסופו , עם תום האבלות , שבים החיים למסלולם . רכושו של המת מתחלק בין יורשיו ואלמנתו מותרת להינשא לאחר . מעגלי חיים נסגרים וחדשים נפתחים במקומם . אולם לעתים המוות הוא אירוע פתוח הממאן להסגר . כאשר המוות אינו ודאי , כאשר נסיבותיו לוטות בערפל הקרב או הסערה ...
To the book |
|
|