|
|
ברם , עוד קודם לדיון המקיף ניתן לומר זאת על דרך השלילה : לא ייתכן כי עולם רוחני המבוסס על ראיית האדם כ " צלם א-לוהים " לא יביא זאת לידי ביטוי ביחס המיוחד אל האדם ; לא ניתן להעלות על הדעת כי הנושא את " דמותו " של הא-לוהים יהיה מושפל ומוזנח , מדוכא ונתון למשיסה . מעצם ההכרזה על האדם כבעל צלם א-לוהים נובעות תפיסות יסודיות בדבר היחס אליו . נוהגו של הלל הזקן להתייחס אל גופו כאל איקונין של מלך הוא הרובד הראשון של התייחסות זו . את זכויותיו האחרות של האדם ניתן להסיק מקל וחומר – ומה היחס לגופו הוא כאל נושא את דמות מלך מלכי המלכים , היחס לחירותו , לרכושו ולבחירתו החופשית על אחת כמה וכמה . המעקב אחר הצמיחה ההיסטורית של שפת הזכויות אך מאשש עמדה זו . נטרול המימד הדתי מהניסוחים של ההצהרה לכל באי עולם אינו מצליח להסתיר את העובדה שהמניע הראשוני ואולי העיקרי לפיתוחה של רשימת זכויות היה המניע הדתי . מדובר אפוא באחת הבשורות המיוחדות של התורה , המתאימה לעקרונות עליהם עומד העולם המערבי ומדיניותו הציבורית והלאומית . האם קיימת אפוא בעיה בכך שהדיאלוג בין השפות – היהודית האמונית והתרבותית מערבית – אינו מתקיים ...
To the book |
|
|