יחסו של בעל צלם א-לוהים לגופו

השער שפתח הלל הזקן מאיר התייחסות מעין זו לאורך המקרא כולו . אף שהמקרא על שני סיפורי הבריאה עוסק בכפילות הקיימת בעצם בריאת האדם , סתירה זו נעלמת לחלוטין מעולם כתבי הקודש משעה שהם עוסקים בתולדות האדם ובמהלך ההיסטוריה . בפרק א מודגשת העובדה שהאדם הוא אישיות כפולה : מחד גיסא הינו צלם א-לוהים ומאידך הוא ועולם החי אוכלים את אותו מזון . ניתן היה לצפות אפוא כי נמשיך לראות התייחסות כפולה ומפוצלת לאדם . אף על פי כן , אין אנו מוצאים מכאן ואילך את ההתייחסות לכפילות זו . לאורך התנ " ך כולו מופיע האדם כאישיות אחודה . הצמדים השכיחים כל כך בדברי הראשונים והאחרונים – חומר ורוח , כלי וצורה , גשמי ורוחני – אינם מצויים כלל במקרא , ואין אנו מוצאים מונחים מקבילים לאלה . אישיות האדם נתפסת כעניין מקיף את כל צדדי אישיותו , ואין אנו מוצאים צליל דיכוטומי או מאבקים פנימיים בנפשו המאוחדת של האדם . הדברים נכונים גם לגבי פרק ב . אנו מוצאים בו את הכפילות בבריאה ביתר שאת . התורה מדגישה כי האדם נברא מנפיחת נשמת חיים בעפר מן האדמה והתהווה לנפש חיה . ניתן היה לצפות כי המאבק בין ההיבט הרוחני והנשמתי - נשמת חיים , ובין החו...  To the book