|
|
איסור רציחת אדם מנומק באופן ישיר בתורה שבכתב כאיסור הנובע מהיות האדם בעל צלם א-לוהים : ואך את דמכם לנפשתיכם אדרש מיד כל חיה אדרשנו ומיד האדם מיד איש אחיו אדרש את נפש האדם . שפך דם האדם באדם דמו ישפך כי בצלם א-להים עשה את האדם . ואתם פרו ורבו שרצו בארץ ורבו בה ( בראשית ט , ה-ז . ( ובלשון חכמים הקושרים זאת בדרכם לצלם א-לוהים שבאדם : ... מכה איש ומת מי גרם לו מיתה שלא נסתכל בתורה שכתוב בה ( בראשית ט ) שופך דם האדם באדם דמו ישפך . משל לאדם שקפח איקונין של מלך ועלה לבימה . אמר המלך לא קראת בדיוטגמא שלי שכל מי שנוגע באיקונין שלי הוא אבד - למה לא חסת על עצמך ? כך אם הרג אדם נפש מישראל כאלו הוא מעביר איקונין של מלך , והוא נידון ואין לו חיים , שאדם נברא בדמות מלאכי השרת . ואם הרג בשגגה נתן לו האלהים מקום שיברח לשם . ואם הרג במזיד אפילו כהן גדול הוא נהרג . אין לך גדול משאול שנאמר ( שב א ) בנות ישראל אל שאול בכינה - מי גבה הימנו ? הדם שהיה בידו במיתתו , לא ישראל גבו אותו אלא הגבעונים ... ( שמות רבה ל טז . (
To the book |
|
|