בין א-לוהים לאברהם אבינו

בשעה שהסיר הקב " ה את הלוט מעל כוונתו להחריב את סדום ולא הסתיר אותה מאברהם אבינו , לא קיבל אברהם אבינו את הדין , כי אם עמד בפני ריבונו של עולם וביקש לשנות את הגזירה הא-לוהית . אברהם הבין כי הכוונה הא-לוהית היא להחריב את העיר כולה ולא להבחין בין צדיק ורשע . לדעתו של אברהם אבינו לא ייתכן כי זו תהיה ההנהגה הא-לוהית , ועל כן תבע להציל את הערים בזכות הצדיקים הנמצאים בה . בסופו של דבר ההנהגה הא-לוהית נהגה בהנהגת ביניים . כיוון שלא נמצאו עשרה צדיקים בתוך העיר , לא ניצלה העיר ; ברם , כיוון שלא ייתכן לספות צדיק עם רשע ניצלו הצדיקים מהחורבן הגדול . נראה מהדברים כי אפשרות זו לא עלתה לכתחילה בשל העובדה שדינו של הקב " ה מתייחס ביסודו של דבר אל הציבוריות ואל הקיום הכללי . עצם ההתייצבות של אברהם אבינו לוויכוח עם הקב " ה חושפת את הפן המיוחד של דיאלוג זה . אברהם אבינו מלמד בדבריו את הכפילות המופלאה שבמעמדו של האדם מול הקב " ה . הוא שב וחוזר בדברי התנצלותו על עצם ההעזה להתייצב בפני ריבונו של עולם ולטעון את טענותיו : " הנה נא הואלתי לדבר אל אדני ואנכי עפר ואפר ;" " אל נא יחר לאדני ואדברה ;" " הנה נא הואל...  To the book