|
|
חוויית נסיגה זו גם מפגישה את האדם עם פנים חדשות שלו עצמו . כל עוד הוא עסוק ביצירה המתמדת , באחריות ובבחירה החופשית , אין לבו פנוי לעסוק בעצמו . העצמיות מדברת מתוך החוויה עצמה , ואין הוא נתבע להתבונן בה מבחוץ . הוא עסוק אמנם בביקורת עצמית של מעשיו ודרכו , במעשה התשובה והתיקון ובחתירה לעיצוב דמותו ברוח נישאה יותר , אולם זרימת החיים המתמדת יוצרת מעין רעש סביבתי שניגונו יקר בעיניו . גם כשהוא עוצר במהלך החיים וגם כשהוא נח הרי הוא חווה תחושה עמוקה של סיפוק על מה שעשה , תסכול על מה שלא הצליח ואופטימיות בדבר האפשרות לשנות דבר מה בהמשך הדרך . לא לחינם נמצאת מצוות השבת דווקא בסיומו של פרק הבריאה הראשון . יום השבת הוא יום השביתה ממלאכה . כהמשך לדרכו של ריבונו של עולם , שסקר עם כניסת שבת בראשית הראשונה את כל אשר עשה והנה טוב מאוד , סוקר האדם בעל צלם א-לוהים את כל אשר עשה . מובן כי אין הוא יכול לומר כי אכן כל אשר עשה טוב הוא , שכן אין הוא מקור האמת והצדק והטוב . אולם חוויית הסקירה היא משמעותה הפנימית של הכניסה ליום השבת , ויום השבת מאפשר לעצור ולבחון בצורה שיטתית את המקום בו הוא נמצא . בשעה שמדובר ...
To the book |
|
|