|
|
היותו של האדם " צלם א-לוהים " אינה חוויה הנוגעת להעצמת האחריות , הבחירה והתבוניות בלבד . אין מדובר בחוויית שליטה וכיבוש בלבד . היא מכילה בתוכה גם כיוון שונה לחלוטין , שאף הוא נעוץ ביחסים המיוחדים שבין צלם א-לוהים ובין הא-לוהים עצמו . למעשה מדובר בהמשך המימוש של " ותחסרהו מעט מא-לוהים " המלמד על ההקבלה הקיימת בין האדם לבין בוראו . כשם שהא-לוהים אינו מופיע בעולם כא-לוהי הדין בלבד , הפועל בעולם בעוצמה ובכוח , ואנו מכירים את מידת הרחמים החוסמת את ההופעה הא-לוהית ומאפשרת קיום לבני האדם בעולמנו , כך היא קיימת גם בעולם החווייתי של האדם . היבט זה של צלם א-לוהים מחייב את האדם לפעול בכיוונים הפוכים לחלוטין . משלושה מקורות יונקת הנסיגה לאחור . ראשון בהם הוא התודעה המתמדת כי היותנו ברואים בצלם א-לוהים אין משמעה שאנו א-לוהים . בד בבד עם העצמת האדם והכרה בכוחותיו ובאחריותו למציאות , שבה התורה ומלמדת חזור ולמד כי הפער בין א-לוהים ובין אדם הוא אימננטי - " השמים שמים לד' והארץ נתן לבני אדם . " אין בכוונת הפסוק להגביל את מקומו של ריבונו של עולם למקום מסוים הקרוי " שמים . " הכתוב שב ומבאר כי אין גבול לרי...
To the book |
|
|